לפני הריאיון
סיפור קצר על על לתת את המיטב בלי שהתוצאה תשלוט בך.
הריאיון שלו היה בעוד עשר דקות, והידיים לא הפסיקו לרעוד.
זה אפילו לא היה ריאיון חשוב. הייתה לו עבודה. אם זה לא יצליח, יום שני ייראה בדיוק כמו יום שישי. לידיים שלו זה לא שינה.
הוא התכונן שבועות. לא נשאר מה להכין.
ואז נזכר במשפט שמישהו קרא לו פעם: המאמץ שייך לך; התוצאה לא.
אז הוא כרת עם עצמו הסכם קטן. הוא ייכנס. יקשיב היטב. יענה בכנות. ייתן להם כל מה שיש לו. ואז ייתן לתוצאה להיות של החיים.
הידיים עדיין רעדו כשקראו בשמו. אבל משהו מתחת נרגע.
הוא כבר לא נכנס כדי לקבל את העבודה. הוא נכנס כדי לתת את המיטב שלו. והחלק הזה היה כולו שלו.
תן הכול למה שבשליטתך — ואת השאר החזר לחיים.
Ohananda.com
בהגווד גיטא 2.47
“לך הזכות לפעולה, אך לעולם לא לפירותיה.”
פרפרזה שהורכבה מתרגומים מקובלים של פסוק 2.47. הסיפור הוא של אוהננדה.
בהגווד גיטא 2.47 מלמד שיש לנו זכות על המעשים שלנו, אבל לא על פירותיהם.
זה אינו טיעון בעד לאכפת פחות. זה טיעון על השאלה היכן השלווה שלנו גרה. להתכונן. לפעול. לאכפת עמוקות. ואז לשחרר את החלק שמעולם לא היה בשליטתך המלאה — כי האחיזה בו היא מה שהופך מאמץ לפחד.
למה היית יכול לתת את כל לבך, אילו הפסקת לדרוש תוצאה מסוימת?
