המעבורת שלא הגיעה
סיפור קצר על על למיין מה שלך.
המעבורת לא הגיעה, הלוח לא הסביר, ואחד־עשר אנשים עמדו על הרציף ברוח צולפת.
האיש במעיל הטוב התחיל מיד. הוא התקשר למשרד והושאר בהמתנה. חישב כמה יעלה לו העיכוב, ואז התקשר שוב.
עד השעה השנייה כבר קבע שהחברה מנוהלת רע ושהבוקר שלו הרוס. הוא צדק בשניהם.
האישה הזקנה עם עגלת הקניות ישבה על הספסל. היא הפסידה את הטקס של נכדתה בבית הספר, וזה היה חשוב לה יותר מכל מה שהוא הפסיד. היא בכתה על זה קצרות בתשע ועשרים, ניגבה את פניה, וחזרה להביט במים.
המעבורת הגיעה באחת־עשרה. שניהם עלו. שניהם הגיעו באיחור של שעתיים.
האחת בילתה את השעות האלה עם המים, השחפים ואבל קצר ואמיתי. השני בילה אותן בהמתנה על הקו מול אישה בשם דניז, שלא הייתה אשמה בכלום.
המעבורת מגיעה כשהיא מגיעה. הדבר היחיד שבבעלותך הוא ההמתנה.
Ohananda.com
אפיקטטוס, המדריך (אנכירידיון) 1
“יש דברים שבידינו, ויש דברים שאינם בידינו.”
תרגום מקובל של פתיחת המדריך של אפיקטטוס. הרציף, המעבורת והנוסעים הם של אוהננדה.
אפיקטטוס פותח את ספר ההדרכה שלו בתרגיל מיון: יש דברים שתלויים בנו — השיפוט שלנו, הכוונות שלנו, מה שנעשה הלאה — ויש שלא.
הטענה הסטואית אינה שהקטגוריה השנייה לא חשובה, אלא שהיחס אליה כאל שלנו הוא הדרך שבה אנחנו מייצרים אומללות. שימו לב למה שהזקנה לא עושה: היא לא מעמידה פנים שהכול בסדר. האבל שלה. המערכה בת השעתיים נגד המעבורת — לא.
על מה אתה נלחם היום, שמעולם לא היה שלך להחליט?
