המכתב שהיא לא שלחה
סיפור קצר על לעשות את העבודה ולשחרר את התשובה.
היא כתבה לאביה שבע פעמים באחת־עשרה שנים. שבע פעמים חיכתה לתשובה שלא הגיעה.
בכל פעם התחיל אותו חשבון בדיוק: יומיים־שלושה לדואר. שבוע עד שהוא יתיישב ויכתוב בחזרה. עד היום התשיעי היא כבר לא ישנה כמו שצריך, קמה ובודקת את התיבה עוד לפני הקפה.
את המכתב השמיני היא כתבה מאוחר בלילה, ליד שולחן המטבח, אחרי שהבן שלה נרדם. היא סיפרה לאבא על הגינה. על הכלב שמת ביוני. על האופן שבו הבן שלה צוחק — בדיוק כמוהו, אותה נביחה קצרה, למרות שהילד מעולם לא פגש את סבא שלו כדי ללמוד ממנו את זה. היא לא ביקשה כלום. אפילו לא ביקשה שיענה.
ליד תיבת הדואר, עם המכתב חצי בפנים, היא עמדה שם רגע ארוך מדי. ואז עשתה משהו ששבע הפעמים הקודמות לא עשתה: היא שחררה את המעטפה, ובאותה תנועה בדיוק, שחררה גם את התשובה שציפתה להרוויח בזכותה.
הוא לא ענה. היא המשיכה לכתוב, פעם בשנה, כל סתיו, עד שהוא מת.
בהלוויה אמרו לה שאנשים שהיא ודאי השלימה עם אביה. היא הודתה להם ולא תיקנה, למרות שבפנים ידעה שזה לא בדיוק מדויק. היא השלימה עם תיבת הדואר. מה שאביה עשה עם מה שהיא נתנה לו — זה מעולם לא היה תפקידה.
תני את כולך למה שאת יכולה לעשות — ואת התשובה החזירי לחיים.
בהגווד גיטא 2.47
“לך הזכות לפעולה, אך לעולם לא לפירותיה.”
תרגום חופשי לעברית של אחד הפסוקים המפורסמים בגיטא, המדבר על שחרור פרי המעשה; קיימים תרגומים רבים ושונים. הסיפור הוא של אוהננדה ואינו סיפור עתיק.
את פסוק 2.47 בגיטא מפרשים לעיתים קרובות כהוראה להפסיק לדאוג. זו לא הכוונה. ארג׳ונה נדרש להילחם — במלואו, במיומנות, עם כל מה שיש לו.
מה שמבקשים ממנו לשחרר הוא החלק שמעולם לא החזיק: התוצאה. המושג בסנסקריט, קַרְמַפַלַה־טְיַאגַה, הוא ויתור על הפרי, לא על העבודה. הוא מפריד בין שני דברים שאנחנו מדביקים זה לזה מתוך הרגל — המעשה והתשובה — ומחזיר לנו את היחיד שבאמת היה שלנו.
שאלות ותשובות
+מה המסר של הסיפור "המכתב שהיא לא שלחה"?
תני את כולך למה שאת יכולה לעשות — ואת התשובה החזירי לחיים. את פסוק 2.47 בגיטא מפרשים לעיתים קרובות כהוראה להפסיק לדאוג. זו לא הכוונה. ארג׳ונה נדרש להילחם — במלואו, במיומנות, עם כל מה שיש לו. מה שמבקשים ממנו לשחרר הוא החלק שמעולם לא החזיק: התוצאה. המושג בסנסקריט, קַרְמַפַלַה־טְיַאגַה, הוא ויתור על הפרי, לא על העבודה. הוא מפריד בין שני דברים שאנחנו מדביקים זה לזה מתוך הרגל — המעשה והתשובה — ומחזיר לנו את היחיד שבאמת היה שלנו.
+האם זה סיפור אמיתי?
תרגום חופשי לעברית של אחד הפסוקים המפורסמים בגיטא, המדבר על שחרור פרי המעשה; קיימים תרגומים רבים ושונים. הסיפור הוא של אוהננדה ואינו סיפור עתיק.
+מאיזו מסורת חוכמה הסיפור שואב השראה?
בהגווד גיטה — בהגווד גיטא 2.47. איך לפעול כשהפעולה נדמית בלתי אפשרית.
מה עשית היטב, ואת עדיין מחכה שמישהו יאשר לך את זה?
