האיש שכמעט ניצח
סיפור קצר על הרגע שבו התגלה היריב האמיתי.
כשהמייל הגיע, דניאל קרא אותו פעמיים.
האיש שבגללו איבד את עבודתו לפני שלוש שנים ביקש ממנו עכשיו טובה.
לא טובה קטנה. המלצה.
דניאל בהה במסך וחייך. החיים, חשב, יודעים לחכות.
הוא פתח הודעה חדשה והתחיל לכתוב. לא שקר — רק את האמת, מסודרת היטב במילים שידע שיסגרו בפני האיש את הדלת.
הוא כבר עמד ללחוץ "שלח", כשנזכר בערב שבו פוטר. איך חזר הביתה מלא זעם. איך במשך חודשים נשא את האיש הזה איתו לכל מקום, גם כשלא היה שם.
שלוש שנים לקח לו להפסיק.
ועכשיו, באצבע אחת, הוא עמד להזמין אותו בחזרה.
דניאל מחק את ההודעה.
הוא לא כתב המלצה. הוא גם לא נקם.
רק השיב:
"אני לא האדם הנכון לשאול. מאחל לך הצלחה."
ואז סגר את המחשב.
לרגע הייתה בו תחושה מוזרה של החמצה — כאילו ניתנה לו סוף־סוף הזדמנות לנצח, והוא ויתר עליה.
רק מאוחר יותר הבין:
הוא לא ויתר על הניצחון. הוא פשוט גילה מי היה היריב האמיתי.
בהשראת הבהגווד גיטה 16:1–3
סיפור מודרני מקורי של אוהננדה בהשראת בהגווד גיטה 16:1–3 ותיאור התכונות של הטבע האלוהי. דניאל, המייל והאירועים בדיוניים; הסיפור אינו מופיע בבהגווד גיטה.
בהגווד גיטה 16:1–3 מתארת תכונות של הטבע האלוהי, ובהן חופש מכעס, סליחה, שלווה, עדינות והיעדר שנאה.
האיפוק של דניאל אינו מצדיק את מה שקרה ואינו מחייב אותו לעזור. הוא מונע מפגיעה ישנה לכתוב במקומו את המעשה הבא.
מה פירושו לוותר על נקמה בלי להכחיש את מה שקרה?
