המתנה האנונימית
סיפור קצר על הרעש שהאני עושה כשלא רואים אותו.
הוא החליט לעשות מעשה טוב אחד שאיש לעולם לא יידע עליו.
זה נשמע פשוט.
אבל לקח לו שבוע לבחור מה לעשות.
כל רעיון שעלה בדעתו הגיע עם קהל קטן ודמיוני: מישהו שיגלה במקרה, מישהו שיספר לאחרים, מישהו שיביט בו יום אחד קצת אחרת.
אפילו ההחלטה עצמה ביקשה קהל.
בסוף, באחת־עשרה וחצי בלילה, יצא מהבית עם מעטפה ובה כסף.
הלך שני רחובות, וידא שאין איש בסביבה, השחיל אותה לתיבת הדואר של אישה שידע שחוצה לה תקופה קשה — וחזר הביתה.
כל הדרך חייך.
למחרת בבוקר כמעט סיפר לאשתו.
לא כדי להתפאר, כמובן.
רק לשתף.
בצהריים כבר מצא את עצמו תוהה אם המעטפה נמצאה.
ביום חמישי עלתה בו מחשבה אחרת:
אולי היא ניחשה שזה הוא?
ובשבת, כשנתקל בה במכולת, שמע את עצמו שואל: "הכול בסדר בזמן האחרון?"
היא חייכה. "כן. תודה ששאלת."
ואז התחילה לדבר על מזג האוויר.
בדרך הביתה הבין משהו שלא היה נעים להבין:
הוא נתן מתנה בלי לבקש תמורה —
ואז בילה תשעה ימים בניסיון לגבות עליה תשלום.
לא בכסף. בהכרה.
באוקטובר ניסה שוב. מעטפה אחרת. אדם אחר.
הפעם לא סיפר לאיש. גם לא סיפר לעצמו סיפור על כמה הוא אדם טוב.
וזה עדיין לא היה קל. רק קצת יותר קל.
עשה מעשה טוב אחד שאיש לא יידע עליו — ושים לב מי בתוכך עדיין מבקש שיראו.
תורת הסופים על הנַפְס; אל־ע׳זאלי על כנות הכוונה (אִחְ׳לַאץ)
בהשראת היחס הסופי אל הנפס (הנפש התובעת לעצמה) והדגש על אח׳לאץ — כנות הכוונה — אצל הוגים כמו אל־ע׳זאלי. הסיפור הוא של אוהננדה.
הפסיכולוגיה הסופית מדויקת בעניין הנפס. היא אינה רעה כשלעצמה; היא רעבה, והמזון האהוב עליה הוא להיראות טובה בעיני מישהו, מיד, כמה שיותר מהר.
לכן האנונימיות משמשת תרגול במסורות רבות — המסדרים הסופיים, הרעיון היהודי של מתן בסתר, ההוראה שלא תדע שמאלך מה עושה ימינך. התרגול לא בא להשתיק את הקול הרעב הזה, אלא רק לזהות אותו בבירור — וזה כבר רוב הקרב.
שאלות ותשובות
+מה המסר של הסיפור "המתנה האנונימית"?
עשה מעשה טוב אחד שאיש לא יידע עליו — ושים לב מי בתוכך עדיין מבקש שיראו. הפסיכולוגיה הסופית מדויקת בעניין הנפס. היא אינה רעה כשלעצמה; היא רעבה, והמזון האהוב עליה הוא להיראות טובה בעיני מישהו, מיד, כמה שיותר מהר. לכן האנונימיות משמשת תרגול במסורות רבות — המסדרים הסופיים, הרעיון היהודי של מתן בסתר, ההוראה שלא תדע שמאלך מה עושה ימינך. התרגול לא בא להשתיק את הקול הרעב הזה, אלא רק לזהות אותו בבירור — וזה כבר רוב הקרב.
+האם זה סיפור אמיתי?
בהשראת היחס הסופי אל הנפס (הנפש התובעת לעצמה) והדגש על אח׳לאץ — כנות הכוונה — אצל הוגים כמו אל־ע׳זאלי. הסיפור הוא של אוהננדה.
+מאיזו מסורת חוכמה הסיפור שואב השראה?
סופיות — תורת הסופים על הנַפְס; אל־ע׳זאלי על כנות הכוונה (אִחְ׳לַאץ). דרכו של האוהב.
איזה מעשה טוב תוכל לעשות השבוע, שאיש לעולם לא יידע עליו?
