המתנה האנונימית
סיפור קצר על על כמה בקול האני מתנגד לכך שלא רואים אותו.
התוכנית הייתה צנועה: מעשה טוב אחד שאיש לעולם לא יידע שהוא עשה.
הבחירה לקחה שבוע, וזה כבר היה צריך לומר לו משהו. לכל דבר שחשב עליו היה עד מחובר.
בסוף השאיר מעטפה עם כסף בתיבת דואר שני רחובות משם, באחת־עשרה וחצי בלילה, וחזר הביתה בהרגשה נהדרת.
הצרות התחילו בארוחת הבוקר. הוא רצה, בעוצמה שהפחידה אותו, לספר לאשתו. לא כדי להתפאר — את זה הסביר לעצמו בקפידה.
עד יום חמישי זה מצא נתיב חדש. האם הכסף הגיע? האם מישהו חשד בו — ואם לא, למה לא?
בשבת פגש את האם בחנות, ושמע בקולו שלו להיטות קטנה ונוראה שתזכיר מעטפה.
היא לא הזכירה.
הוא חזר הביתה והבין שבילה תשעה ימים בניסיון להחזיר לעצמו את החוב.
באוקטובר עשה את זה שוב. זה היה קל יותר. לא קל.
עשה מעשה טוב אחד שאיש לא יידע עליו, והקשב כמה בקול אתה מתנגד.
Ohananda.com
תורת הסופים על הנַפְס; אל־ע׳זאלי על כנות הכוונה (אִחְ׳לַאץ)
בהשראת היחס הסופי אל הנפס (הנפש התובעת לעצמה) והדגש על אח׳לאץ — כנות הכוונה — אצל הוגים כמו אל־ע׳זאלי. הסיפור הוא של אוהננדה.
הפסיכולוגיה הסופית מדויקת בעניין הנפס. היא אינה רעה; היא רעבה, והמזון האהוב עליה הוא להיראות טובה.
לכן האנונימיות משמשת כתרגול במסורות רבות — המסדרים הסופיים, הרעיון היהודי של מתן בסתר, ההוראה שלא תדע שמאל מה עושה ימין. התרגול אינו מכוון להשתיק את הקול, אלא רק לזהות אותו.
איזה מעשה טוב תוכל לעשות השבוע, שאיש לעולם לא יידע עליו?
