האיש שלא ידע שהוא מאושר

ביום שבו קיבל את הקידום שחיכה לו שבע שנים, גילה איתן שהוא לא מאושר.

הוא ישב במשרד החדש שלו, בקומה העשרים ושמונה, מול חלון ענק שהשקיף על כל תל אביב.

המשכורת הוכפלה. השם שלו הופיע על הדלת. כולם שלחו ברכות.

ובכל זאת, משהו היה חסר.

״כנראה אני צריך חופשה,״ חשב.

הוא הזמין שבוע במלון יוקרתי ביוון.

ביום השלישי לחופשה, כשישב מול הים, מצא את עצמו בודק מיילים.

״אפילו כאן אני לא מצליח להיות מאושר,״ מלמל.

לידו ישב איש מבוגר, שצייר משהו בחול באצבעו.

״מה אתה מחפש?״ שאל האיש.

״אושר, כנראה.״

״ואיך תדע שמצאת אותו?״

איתן חשב לרגע.

״כשארגיש שלא חסר לי כלום.״

האיש חייך וצייר עיגול בחול.

״ומה חסר לעיגול הזה?״

״כלום. הוא שלם.״

האיש מחק חלק קטן מהעיגול.

״ועכשיו?״

״עכשיו הוא לא שלם.״

גל קטן הגיע ושטף את הציור כולו.

״ועכשיו?״ שאל האיש.

איתן צחק.

״עכשיו אין בכלל עיגול.״

האיש הביט בים.

״מוזר,״ אמר. ״הים לא נראה מוטרד.״

איתן שתק.

״אתה רוצה לומר לי שלא צריך לרצות שום דבר?״

״לא,״ ענה האיש. ״גם אני רוצה דברים. עכשיו, למשל, אני רוצה גלידה.״

איתן פרץ בצחוק.

״אז מה ההבדל בינינו?״

האיש קם וניער את החול ממכנסיו.

״אני רוצה גלידה. אתה רוצה להגיע ליום שבו לא תרצה יותר גלידה.״

הוא התרחק לעבר הטיילת.

איתן נשאר לשבת.

לראשונה מזה שנים, הוא לא ניסה להבין מה חסר לו.

הוא הרגיש את השמש על פניו, את הרוח המלוחה ואת החול בין אצבעות רגליו.

כעבור כמה דקות קם והלך לקנות גלידה.

כשהגיע לדוכן, ראה את האיש המבוגר יושב על ספסל.

״נו,״ שאל איתן, ״קיבלת את הגלידה שלך?״

״לא,״ ענה האיש.

״למה?״

״נגמר הפיסטוק.״

״אז אתה מאוכזב?״

״קצת,״ חייך האיש.

״ומה תעשה עכשיו?״

האיש הצביע על הים.

״כנראה אשב כאן ואתאכזב מול נוף יפה.״

איתן התיישב לידו.

ושניהם צחקו.