הכרטיס הישן

במשך שנים שמר יונתן כרטיס עובד ישן בארנק.

התמונה הייתה מלפני עשרים שנה. פנים צעירות, שיער כהה, ומתחתיהן שם החברה שפיטרה אותו אחרי טעות אחת גדולה.

מאז הוא החליף עבודות. התקדם. הקים משפחה. אנשים סמכו עליו.

אבל בכל פעם שהתבקש לקבל החלטה חשובה, משהו בתוכו לחש:

"תיזהר. אתה האיש שטעה אז."

יום אחד, כשחיפש מטבע בארנק, בתו ראתה את הכרטיס.

"מי זה?" שאלה.

"אני."

היא הסתכלה שוב בתמונה.

"זה לא אתה."

יונתן חייך. "בטח שזה אני."

"לא," היא אמרה. "זה מי שהיית."

הוא נשאר שקט.

בערב הוציא את הכרטיס מהארנק. הוא כמעט זרק אותו, אבל לבסוף הניח אותו במגירה.

העבר לא נעלם.

הוא פשוט הפסיק לשאת אותו לכל מקום.

למחרת, בעבודה, חיכתה לו החלטה שפחד לקבל כבר שבועות.

הפחד הגיע, כרגיל.

אבל הפעם, יחד איתו, הגיעה מחשבה חדשה:

"מי שטעה אז אינו חייב לבחור בשבילי היום."

והוא בחר.