הגשם ביום החתונה
סיפור קצר על הבחירה לפגוש את היום שקיבלנו.
בבוקר החתונה של בתו, יוסף התעורר לקול גשם כבד.
לא טפטוף. מבול.
החופה תוכננה בחוץ, מול הים. חודשים של הכנות, פרחים, תאורה, שולחנות — הכול בדיוק כפי שבתו חלמה.
יוסף הסתובב במלון כועס, מתקשר לספקים, בודק תחזיות שוב ושוב, כאילו מספיק רצון יוכל להזיז עננים.
במסדרון הוא פגש את בתו.
היא כבר הייתה בשמלת הכלה.
"אני מצטער," אמר. "איזה מזל מחורבן."
היא הביטה דרך החלון.
"אבא, אתה זוכר מה אמרת לי כשהייתי קטנה?"
הוא לא זכר.
"שהחיים לא מבטיחים לנו את היום שרצינו. רק את היום שקיבלנו."
יוסף שתק.
כעבור שעה העבירו את החופה פנימה. האור לא היה מושלם. חלק מהפרחים נרטבו. הנוף לים נעלם מאחורי חלונות מכוסים טיפות.
ואז התחילה החופה.
יוסף ראה את בתו צוחקת, את אשתו בוכה, את החתן מנסה לנגב דמעה בלי שאיש ישים לב.
ופתאום הבין:
שעה שלמה הוא נלחם ביום הזה — במקום להיות בו.
הוא הפסיק להביט בגשם.
לא כל יום יהיה היום שביקשנו. אבל כל יום יכול להיות יום שלא נפספס.
אפיקטטוס, המדריך 1
“יש דברים שבשליטתנו, ואחרים שאינם בשליטתנו.”
סיפור מודרני ובדיוני של אוהננדה, בהשראת אפיקטטוס וההבחנה הסטואית בין מה שבשליטתנו למה שאינו בשליטתנו. יוסף והחתונה אינם דמויות או אירוע היסטורי ואינם מופיעים בטקסט סטואי עתיק.
בהשראת העיקרון הסטואי שלפיו איננו שולטים במה שקורה לנו, אך אנחנו יכולים לבחור כיצד לפגוש את מה שקורה.
ההבחנה הזאת אינה מבקשת מאיתנו להעמיד פנים שתוכניות ואכזבות אינן חשובות. היא מזמינה אותנו להפסיק להילחם במה שכבר אינו בידינו, כדי שנוכל להיות נוכחים בחיים שעדיין כאן.
במה אתם נלחמים היום, שאולי תוכלו לבחור לפגוש במקום?
