הטיסה שבוטלה
סיפור קצר על שחרור הצורך לדעת מה יקרה מחר.
אחרי שנתיים שבהן כמעט לא יצא לחופשה, ליאו תכנן את השבוע הזה עד הפרט האחרון.
מלון קטן ליד הים. מסלול בהרים. מסעדה שהזמין חודשיים מראש.
בשער העלייה למטוס הופיעה המילה האדומה:
בוטלה.
הוא עמד מול המסך ולא זז.
מסביבו אנשים כבר התחילו לצעוק. מישהו דרש מנהל. אישה לידו התקשרה לבעלה וסיפרה בזעם איך "הרסו להם את החופשה".
ליאו הרגיש את אותו הכעס עולה גם בו.
ואז נזכר במשפט שאביו היה אומר לו כשהיה ילד:
"כשמשהו משתבש, קודם תשאל: זה עדיין בידיים שלך?"
הטיסה לא הייתה בידיים שלו.
החופשה שתכנן כבר לא הייתה בידיים שלו.
אבל השעה הבאה כן.
הוא לקח את התיק ויצא מהטרמינל.
בחוץ ירד גשם.
במקום לנסוע הביתה, הוא עלה על האוטובוס הראשון שיצא מהשדה. לא היה לו מושג לאן הוא נוסע.
כעבור שעה ירד בעיירה קטנה שמעולם לא ביקר בה.
הוא מצא חדר ללילה, הלך בגשם בלי יעד, ואכל ארוחת ערב במקום שלא היה מופיע באף תוכנית שהכין.
לפני שנרדם פתח את הטלפון.
על המסך עדיין הופיע המסלול שתכנן בקפידה.
ליאו הסתכל עליו רגע ארוך — ומחק אותו.
לא כי ויתר על החופשה.
כי הבין שהדבר היחיד שבאמת בוטל באותו יום היה הצורך שלו לדעת מה יקרה מחר.
לפעמים מה שמתבטל הוא לא הדרך — אלא האשליה שאנחנו שולטים בה.
אפיקטטוס, המדריך 1
“יש דברים שבשליטתנו, ואחרים שאינם בשליטתנו.”
סיפור מודרני ובדיוני של אוהננדה, בהשראת אפיקטטוס והרעיון הפותח של המדריך. ליאו והטיסה שבוטלה אינם דמויות או אירוע היסטורי ואינם מופיעים בטקסט סטואי עתיק.
אפיקטטוס פותח את המדריך בהצבת גבול: השיפוטים, הכוונות והתגובות שלנו יכולים להיות בידינו; אירועים, אנשים אחרים ותוצאות לרוב אינם בידינו.
ההבחנה הזאת אינה מבטיחה שהאכזבה תיעלם. היא תרגול בהחזרת האנרגיה שלנו ממה שכבר קרה אל התגובה הבאה שבאמת שייכת לנו.
מה אינו בידיים שלכם עכשיו — ומהי התגובה הבאה שעדיין כן?
