הזר שבפתח
סיפור קצר על על כל התורה כולה, בעמידה על רגל אחת.
כבר זרקו אותו מבית אחד באותו ערב, וזה נראה לו התחלה טובה.
הבדיחה הייתה שלו: לדרוש את כל התורה כולה בעמידה על רגל אחת. מי שלא יצליח — רמאי; מי שינסה — טיפש.
בבית השני פתח את הדלת זקן בעצמו, ונראה שמח באמת על ההפרעה.
"על רגל אחת", אמר הזר.
"איזו מהן?"
זה הוציא אותו משיווי משקל. הוא הרים את רגל ימין ועמד בפתח כמו אנפה.
"מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך", אמר הלל. "זו כל התורה כולה. השאר פירוש הוא. עכשיו לך ולמד."
ארבע שניות. הוא התכונן לערב שלם.
"זה הכול?"
"על החלק האחרון תבזבז את כל חייך."
"איזה חלק?"
"לך ולמד."
הוא בא חמוש נגד יומרנות, ולא הייתה לו שום הגנה נגד זה שמתייחסים אליו ברצינות.
העיקרון לוקח ארבע שניות. הפירוש לוקח את שאר חייך.
Ohananda.com
תלמוד בבלי, שבת לא ע״א (הלל והגר)
“דעלך סני לחברך לא תעביד — זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור.”
המעשה מובא בתלמוד הבבלי, שבת לא ע״א; הציטוט הוא מלשון הגמרא בארמית, ובגוף הסיפור מובא בעברית. הערב של הזר והדיאלוג סביבו הם עיבוד של אוהננדה.
תשובתו של הלל מפורסמת בקיצורה, ובדרך כלל מצטטים אותה כאילו הקיצור הוא העניין. העוקץ נמצא במילים האחרונות: זיל גמור — לך ולמד.
העיקרון לוקח ארבע שניות. הפירוש — איך לדבר אל אמך, איך לשלם לפועל, מה לעשות עם האדם שאינך מסוגל לסלוח לו — הוא עבודה של חיים שלמים.
מיהו האדם שהכי לא היית רוצה ליישם את זה כלפיו?
