האופה מצפת
סיפור קצר על על להיות עשיר בארבע לפנות בוקר.
שני אנשים ברחוב ההוא בצפת היו ערים בשלוש לפנות בוקר.
האחד היה האופה, שהדליק את התנור. השני היה בעל הבניין שהמאפייה שכנה בו, ועוד ארבעה בניינים, ולא הצליח לישון.
בעל הבית התיישב על הגדר הנמוכה מחוץ למאפייה, כי החום עבר דרכה.
לילה אחד בחורף שאל, בקול שיש לגברים בשלוש לפנות בוקר: "אתה מאושר?"
"חם לי", אמר האופה. "יש לי עבודה מולי. בעוד שעתיים יבואו אנשים שאני מכיר. אשתי תתעורר בשש ותספר לי את החלום שלה." הוא הפך את הבצק. "מה הסוג האחר של מאושר?"
"משהו יותר."
"יותר מה?"
לבעל הבית הייתה תשובה בשווי חמישה בניינים. על גדר חמה בשלוש לפנות בוקר הוא לא הצליח להרכיב אותה למשפט.
"יש לך פחות ממני", אמר לבסוף.
"כן", אמר האופה. "אבל שנינו ערים, ואני יודע למה אני ער."
עושר הוא לא מספר. הוא המרחק בין מה שכבר יש לך לבין מה שאתה עדיין מרגיש שאתה צריך.
Ohananda.com
פרקי אבות ד׳:א׳
“איזהו עשיר? השמח בחלקו.”
הציטוט הוא מפרקי אבות ד׳:א׳. סיפור האופה ובעל הבית הוא של אוהננדה.
פרקי אבות שואלים ארבע שאלות ברצף — איזהו חכם, איזהו גיבור, איזהו עשיר, איזהו מכובד — ומעבירים בכל אחת מהן את התכונה אל תוך האדם.
עושר, לפי המשנה, אינו כמה שיש לך אלא היחס בין מה שיש לך לבין מה שאתה עוד דורש לעצמך. אין כאן רומנטיזציה של עוני — החוכמה היהודית מפוכחת מאוד בענייני כסף. היא פשוט מסרבת להניח לכסף להחליט מי עשיר.
מה בעצם צריך להשתנות כדי שתהיה שמח במה שיש לך היום?
