הקומה השלוש־עשרה

סיפור קצר על מעלית תקועה, ילד קטן, וזמן שלא צריך להעביר.

דקה אחת של קריאהזןמודעות
ליאה, בבגדי עבודה מחויטים, יושבת על רצפת מעלית מתכת לצד ילד קטן ומכונית צעצוע אדומה, וסבו עומד בפינה ומחייך; מעל הדלתות הסגורות מוצג המספר 7, באור בוקר ענברי.

בכל בוקר עלתה ליאה במעלית לקומה השלוש־עשרה.

ובכל בוקר לחצה שוב ושוב על כפתור סגירת הדלתות.

היא ידעה שזה כנראה לא עוזר. אבל לא יכלה להפסיק.

יום אחד נכנס למעלית ילד קטן עם סבו.

ליאה לחצה על הכפתור שלוש פעמים.

״למה את עושה את זה?״ שאל הילד.

״כדי שנגיע מהר יותר.״

הילד הביט בכפתור.

״אבל אנחנו כבר עולים.״

ליאה חייכה בנימוס.

בקומה השביעית נעצרה המעלית.

תקלה.

ליאה הביטה בשעון. בעוד עשר דקות הייתה לה פגישה חשובה.

היא לחצה על כפתור האזעקה, התקשרה לאחזקה, ואז החלה לצעוד הלוך ושוב בתא הקטן.

הילד התיישב על הרצפה.

״מה אתה עושה?״ שאלה.

״מחכה.״

״ואתה לא מפחד?״

״קצת.״

״אז איך אתה כל כך רגוע?״

הילד חשב לרגע.

״סבא אומר שאפשר לפחד גם בישיבה.״

ליאה צחקה.

ואז, בפעם הראשונה באותו בוקר, התיישבה.

הילד הוציא מכיסו מכונית צעצוע קטנה והציע לה לשחק.

הם הסיעו אותה מצד אחד של המעלית לצד השני.

כעבור עשרים דקות נפתחו הדלתות.

ליאה קמה במהירות, ואז נעצרה.

״תודה,״ אמרה לילד.

״על מה?״

״שעזרת לי להעביר את הזמן.״

הילד הביט בה בפליאה.

״אבל לא העברנו אותו,״ אמר.

״היינו בו.״

ליאה יצאה מהמעלית.

היא איחרה לפגישה.

אבל בדרך לחדר הישיבות הבחינה באור השמש שנפל על הרצפה.

ועצרה לרגע לראות אותו.

משהו לקחת לדרך

כמה מהחיים אנחנו מנסים להעביר, רק מפני שהם לא מתרחשים בדיוק כפי שתכננו?

שאלת זן למחשבה

אם אינך יכול להגיע לרגע הבא, האם אתה עדיין ממהר?

לא כל שאלה זקוקה לתשובה. לפעמים מספיק לשאת אותה איתנו.

החוכמה שמאחורי הסיפור

חוכמת הזן

סיפור מקורי בדיוני בן זמננו בהשראת חוכמת הזן. ליאה, הילד וסבו הם דמויות ספרותיות; הסיפור ושאלת הזן אינם קואן מסורתי או תיאור של אירוע היסטורי. הדיאלוג אינו ציטוט מן הבודהה או ממורה זן.

תרגול הזן מזמין לשים לב לרגע הזה כפי שהוא, גם כשהוא אינו הרגע שתכננו. ההמתנה, העיכוב והתקלה אינם הפסקה מן החיים; גם הם החיים עצמם.

נוכחות אינה מבטלת את הפחד או את הלחץ, וגם אינה דורשת לוותר על אחריות. היא מאפשרת לפגוש אותם בלי לברוח מן הרגע, ולפעמים לגלות בתוכו משהו שלא חיפשנו: צחוק, קרבה, או אור שנופל על הרצפה.

עוד על זן

שאלות ותשובות

+מה המסר של הסיפור "הקומה השלוש־עשרה"?

הסיפור מבחין בין להעביר את הזמן לבין להיות בתוכו. ליאה לא מפסיקה לאחר או לדאוג, אבל מגלה שגם רגע של המתנה יכול להיות רגע שחיים בו.

+האם זה סיפור אמיתי?

סיפור מקורי בדיוני בן זמננו בהשראת חוכמת הזן. ליאה, הילד וסבו הם דמויות ספרותיות; הסיפור ושאלת הזן אינם קואן מסורתי או תיאור של אירוע היסטורי. הדיאלוג אינו ציטוט מן הבודהה או ממורה זן.

+מאיזו מסורת חוכמה הסיפור שואב השראה?

זן — חוכמת הזן. הצבעה ישירה, לפני החשיבה.

שאלה בשבילכם

איפה בחייך אתה עדיין לוחץ על הכפתור, גם כשהמעלית כבר עולה?

סיפורים קרובים