התפילה של אבא

סיפור קצר על אהבה שנשארת גם כשהזיכרון הולך.

2 דקות קריאהבהאקטי יוגהאהבה
אב הודי זקן בעל שיער כסוף מניח את ראשו על כתפה של בתו ועיניו עצומות, והיא אוחזת בידו ושרה מבעד לדמעות, ליד עששית שמן ותמונת קרישנה באור בוקר ענברי

בכל בוקר, בשעה חמש בדיוק, היה אביה של סאניה מתיישב על הרצפה, עוצם את עיניו ושר.

אותו שיר. אותן מילים. במשך ארבעים שנה.

כילדה, אהבה סאניה להתעורר לקולו.

כנערה, הייתה מתביישת כשחברותיה שמעו אותו.

וכשגדלה, הייתה אומרת לו בחיוך: ״אבא, אתה באמת חושב שאלוהים צריך לשמוע אותך שר כל בוקר?״

והוא היה עונה: ״לא, בתי. אני זה שצריך לשיר.״

כשמלאו לו שבעים ושמונה, החל אביה לאבד את זיכרונו.

תחילה שכח היכן הניח את משקפיו. אחר כך שכח שמות של שכנים.

יום אחד שכח את הדרך הביתה.

וסאניה, שעברה לגור איתו כדי לטפל בו, ראתה כיצד האיש שלימד אותה את כל מה שידעה על החיים הולך ומתרחק ממנה.

בוקר אחד נכנסה לחדרו ומצאה אותו יושב על הרצפה.

עיניו היו עצומות.

שפתיו נעו.

אבל שום קול לא יצא.

״אבא?״

הוא פקח את עיניו והביט בה במבוכה.

״אני לא זוכר את המילים.״

סאניה התיישבה לידו.

״זה בסדר, אבא.״

״אבל אני שר אותן כל החיים,״ אמר. ״איך יכולתי לשכוח?״

הוא השפיל את ראשו.

״מה אם גם הוא ישכח אותי?״

סאניה הרגישה את גרונה נחנק.

היא רצתה לומר לו שאלוהים לעולם לא ישכח אותו. רצתה להבטיח לו שהכול יהיה בסדר.

אבל היא כבר למדה שלא כל דבר בחיים אפשר להבטיח.

אז היא פשוט לקחה את ידו.

ולראשונה מאז הייתה ילדה קטנה, החלה לשיר את השיר שלו.

בהתחלה בשקט, בחוסר ביטחון.

אחר כך בקול.

אביה הביט בה בהפתעה.

״את מכירה את השיר?״

״אתה לימדת אותי, אבא.״

הוא חייך.

״איזה מזל שיש לי אותך.״

למחרת בבוקר הוא כבר לא זכר את שמה.

אבל כשסאניה התיישבה לידו והחלה לשיר, הוא עצם את עיניו והניח את ראשו על כתפה.

וכך עשו בכל בוקר.

הוא שכח את המילים.

היא זכרה אותן בשבילו.

הוא שכח מי היא.

היא המשיכה להיות בתו.

עד שבוקר אחד, באמצע השיר, הרים את ראשו ושאל:

״למה את באה אליי כל יום?״

סאניה חייכה מבעד לדמעות.

״כי אני אוהבת אותך, אבא.״

הוא שתק לרגע.

״אבל אני אפילו לא יודע מי את.״

היא נשקה למצחו.

״זה לא משנה. אני יודעת מי אתה.״

ובאותו רגע הבינה סוף סוף את תשובתו הישנה.

הוא מעולם לא שר כדי שאלוהים יזכור אותו.

הוא שר כי אהב.

ועכשיו, כשהוא כבר לא יכול היה לשיר, האהבה המשיכה בקולה שלה.

כי אהבה אמיתית אינה מבקשת שיזכרו אותה.

היא נשארת, גם כששוכחים.

משהו לקחת לדרך

יש אנשים שיום אחד כבר לא יזכרו מי אנחנו. אבל אנחנו עדיין יכולים להיות המקום שבו הם מרגישים אהובים.

החוכמה שמאחורי הסיפור

בהקטי יוגה: דרך האהבה וההתמסרות

סיפור מקורי ובדיוני של אוהננדה בהשראת מסורת הבהקטי ותרגול נמה סמראנה. סאניה, אביה והשיר שלהם הם יצירה ספרותית, לא סיפור עתיק, אירוע היסטורי או ציטוט מכתבי הקודש.

במסורת הבהקטי, נמה סמראנה (Nama Smarana) היא דרך של זכירת האלוהי באמצעות חזרה אוהבת על שמו. אך לב התרגול אינו רק המילים, אלא האהבה וההתמסרות שהן מבטאות.

סאניה מגלה שאהבה אינה תלויה בהכרה, בזיכרון או בהדדיות. אביה כבר אינו מסוגל להעניק לה את מה שהעניק בעבר, אבל אהבתה אליו אינה קטנה.

היא הופכת בעצמה להמשך התפילה שלו.

עוד על בהאקטי יוגה

שאלות ותשובות

+מה המסר של הסיפור "התפילה של אבא"?

במסורת הבהקטי, נמה סמראנה (Nama Smarana) היא דרך של זכירת האלוהי באמצעות חזרה אוהבת על שמו. אך לב התרגול אינו רק המילים, אלא האהבה וההתמסרות שהן מבטאות. סאניה מגלה שאהבה אינה תלויה בהכרה, בזיכרון או בהדדיות.

+האם זה סיפור אמיתי?

סיפור מקורי ובדיוני של אוהננדה בהשראת מסורת הבהקטי ותרגול נמה סמראנה. סאניה, אביה והשיר שלהם הם יצירה ספרותית, לא סיפור עתיק, אירוע היסטורי או ציטוט מכתבי הקודש.

+מאיזו מסורת חוכמה הסיפור שואב השראה?

בהאקטי יוגה — בהקטי יוגה: דרך האהבה וההתמסרות. אהבה ומסירות שנעשות גלויות באופן שבו אנחנו פוגשים אחרים.

שאלה בשבילכם

למי בחייך תוכל להיות היום המקום שבו הוא מרגיש אהוב, בלי לבקש דבר בחזרה?

סיפורים קרובים