מוכר חלילי הקנה

צעיר הגיע אל מוכר החלילים בשוק וביקש את זה עם הצליל היפה ביותר, לא משנה כמה יעלה.

"בשביל מי?" שאל הזקן, בלי להרים מבט.

הוא היסס. התשובה הכנה הייתה: בשביל אישה שהתחתנה עם מישהו אחר לפני שלושה שבועות, והוא עצמו עוד לא ידע מה הוא רוצה שהמוזיקה תעשה עם זה.

הזקן הוריד חליל מהקיר. "זה גדל שנתיים במים שבהם נולד, בערוגה עם עוד קנים כמוהו." הוא סובב אותו בידיו. "ואז נכרת מהמים האלה, ולעולם לא יחזור אליהם, אפילו לא ליום אחד. אחר כך רוקן אותו מבפנים. ואז שרפו אותו — כאן, וכאן — עד שנפער חור בכל מקום שבו נגעה האש."

הצעיר הביט בשורת החורים הקטנים, שוליים שחורים לכל אורך הקנה.

"וזה מה ששר", אמר הזקן. "לא העץ. קנה בלי חורים הוא סתם מקל. אטום. שלם. ושותק לגמרי."

הצעיר הרים אותו וניסה לנגן ארבעה צלילים, לא במיוחד יפה, האצבעות שלו לא בטוחות איפה בדיוק החורים. משהו בצליל הרביעי צינן לו את העורף.