הספסל בגשם
סיפור קצר על שלושת הקולות שבתוכנו — ועל מי ששומע אותם.
בכל בוקר בדרכו לעבודה עבר יואב ליד אותו ספסל בתחנת האוטובוס.
ובכל בוקר ישב עליו אותו איש זקן.
הם מעולם לא דיברו. לפעמים רק הנהנו זה לזה.
בוקר אחד ירד גשם חזק. כשהגיע לתחנה ראה יואב את הזקן עומד ליד הספסל.
אישה צעירה ישבה על הספסל ובכתה.
האוטובוס של יואב כבר נראה בקצה הרחוב.
לרגע חשב:
זה לא ענייני.
הוא המשיך ללכת.
אחרי שני צעדים נעצר.
אולי אני צריך לעשות משהו.
הוא הסתובב, ניגש אל האישה ושאל אם היא בסדר. היא לא ענתה.
מיד התחיל מוחו לעבוד: למי להתקשר? מה קרה לה? אולי להזמין מונית? אולי אמבולנס? אולי הוא בדיוק האדם שהיא צריכה עכשיו?
ואז הרגיש יד על כתפו.
זה היה הזקן.
"יש לך מטרייה?" שאל.
"כן."
"תן לה אותה."
יואב הושיט לאישה את המטרייה.
היא הרימה אליו עיניים אדומות ואמרה בשקט, "תודה."
זה הכול.
הזקן התיישב לידה בגשם.
יואב הביט באוטובוס שלו חולף על פני התחנה.
"לא צריך לעשות משהו נוסף?" שאל.
הזקן משך בכתפיו.
"אם יהיה צורך — נעשה."
כעבור כמה דקות הגיע רכב. האישה קמה, החזירה ליואב את המטרייה ונכנסה אליו.
לפני שסגרה את הדלת אמרה:
"אבא שלי נפטר הלילה. פשוט לא הצלחתי להיכנס הביתה."
הרכב נסע.
יואב והזקן נשארו לבדם בתחנה.
"בהתחלה רציתי פשוט ללכת," אמר יואב. "אחר כך רציתי להציל אותה. ובסוף..."
"בסוף החזקת מטרייה," אמר הזקן.
הם שתקו.
ואז יואב הבין.
יש בתוכנו כוח שאומר:
אל תעשה דבר.
יש כוח שאומר:
עשה משהו כדי לשנות הכול.
ויש כוח שקט יותר שאומר:
ראה מה נדרש עכשיו — ועשה רק את זה.
טמאס.
רג'אס.
סאטווה.
יואב הביט בכביש הרטוב.
"ואיך יודעים מי מהם הוא אני?"
הזקן חייך.
"מי שמע את שלושת הקולות?"
אולי אינך הקול שמבקש לברוח, לא הקול שמבקש להשיג, ואפילו לא הקול שמבקש לעשות טוב. אולי אתה זה שמסוגל לראות את שלושתם — ולבחור.
בהגווד גיטה, פרק 14
“סאטווה, רג'אס וטמאס — האיכויות שנולדות מן הפראקריטי — קושרות את העצמי שאינו כלה אל הגוף.”
זהו סיפור מקורי של אוהננדה בהשראת תורת שלוש הגונות בבהגווד גיטה, ובייחוד פרק 14. יואב, האיש הזקן והמפגש בתחנת האוטובוס אינם מופיעים בבהגווד גיטה, והסיפור אינו מוצג כאירוע היסטורי.
הבהגווד גיטה מתארת את סאטווה, רג'אס וטמאס כשלוש הגונות, או איכויות, של הפראקריטי. טמאס קשורה לכבדות, קהות והימנעות; רג'אס לפעילות, תשוקה וחוסר מנוחה; וסאטווה לבהירות, הרמוניה ופעולה נבונה.
פרק 14 הולך מעבר לבחירה באיכות אחת על פני האחרות. הוא שואל מה נעשה אפשרי כאשר אנחנו מתבוננים בשלושתן עולות בתוכנו, בלי להזדהות לחלוטין עם אף אחת מהן. מתוך הראייה הזאת יכולות להיוולד פעולה נכונה וחירות פנימית.
מי שמע את שלושת הקולות?
