נוטע החרובים
סיפור קצר על עבודה שלא תזכה לראות אותה נגמרת.
הנער מצא את הזקן כורע בשדה עם שישה שתילים ומעדר שהיה כבד מדי בשבילו.
"מה אתה נוטע?"
"חרוב."
"זה לוקח שבעים שנה עד שיש פרי. אתה בן שבעים ושמונה."
"שבעים ותשע, באביב."
הנער עשה בראשו את החשבון, ובהיותו בן ארבע־עשרה אמר אותו בקול, בלי כוונה רעה. "אתה לא תטעם אפילו חרוב אחד מהעץ הזה."
"נכון", הסכים הזקן. "לא אטעם."
"אז בשביל מה בכלל לטרוח?"
הזקן הביט לקצה השדה, שם עמדו עצי חרוב זקנים ורחבים כל כך שהעזים ישנו בצלם בשעת הצהריים.
"בגילך אכלתי מהעצים האלה כל קיץ. אף פעם לא עצרתי לשאול מי נטע אותם." הוא הידק את האדמה סביב שורשי השתיל. "ואז, שנה אחת, פשוט הבנתי: מישהו כרע כאן, בדיוק כמוני עכשיו, בשביל נער שלעולם לא יכיר את פניו ולעולם לא יגיד לו תודה."
"וזה מה שהביא אותך הנה?"
"זה מה שהביך אותי מול עצמי", אמר הזקן, ונשען אחורה על העקבים. "וזה מה שאני עושה עם המבוכה הזאת, כל אביב מחדש. יוצא זול יותר מהחלופה."
הנער נשאר ועזר לו לנטוע את שני השתילים האחרונים, בלי לדעת בדיוק למה.
אינך חייב לסיים את המלאכה. אבל גם אינך רשאי לנטוש אותה.
תלמוד בבלי, תענית כג ע״א (חוני והחרוב); פרקי אבות ב׳:ט״ז
“לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה.”
הציטוט הוא מפרקי אבות ב׳:ט״ז (רבי טרפון). מוטיב עץ החרוב לקוח מסיפור חוני המעגל בתענית כג ע״א; העיבוד הזה הוא של אוהננדה.
התלמוד מספר על חוני שפגש איש נוטע חרוב. שבעים שנה עד פרי, אמר לו האיש; הוא עצמו נולד לתוך עולם מלא בעצים שאבותיו נטעו למענו, ופשוט המשיך את השרשרת הלאה.
פרקי אבות נותנים לזה מוסר בשורה אחת: אינך חייב לסיים, אבל גם אינך רשאי להפסיק. זה מייצב מול כל דבר שגדול מחיים בודדים — מחלה, מוסד, משפחה, כדור ארץ שלם. הדרישה להשלים יורדת מעליך; התירוץ לוותר נשלל ממך.
שאלות ותשובות
+מה המסר של הסיפור "נוטע החרובים"?
אינך חייב לסיים את המלאכה. אבל גם אינך רשאי לנטוש אותה. התלמוד מספר על חוני שפגש איש נוטע חרוב. שבעים שנה עד פרי, אמר לו האיש; הוא עצמו נולד לתוך עולם מלא בעצים שאבותיו נטעו למענו, ופשוט המשיך את השרשרת הלאה. פרקי אבות נותנים לזה מוסר בשורה אחת: אינך חייב לסיים, אבל גם אינך רשאי להפסיק. זה מייצב מול כל דבר שגדול מחיים בודדים — מחלה, מוסד, משפחה, כדור ארץ שלם. הדרישה להשלים יורדת מעליך; התירוץ לוותר נשלל ממך.
+האם זה סיפור אמיתי?
הציטוט הוא מפרקי אבות ב׳:ט״ז (רבי טרפון). מוטיב עץ החרוב לקוח מסיפור חוני המעגל בתענית כג ע״א; העיבוד הזה הוא של אוהננדה.
+מאיזו מסורת חוכמה הסיפור שואב השראה?
חוכמה יהודית — תלמוד בבלי, תענית כג ע״א (חוני והחרוב); פרקי אבות ב׳:ט״ז. מחלוקת, ברכה, ותיקון.
מה היית מתחיל היום, אילו קיבלת שלעולם לא תראה את סופו?
