המחיר של האמת

בכפר קטן חי סנדלר זקן בשם אליהו, שהיה ידוע בכך שמעולם לא שיקר.

יום אחד נכנס לחנותו נער צעיר, ובידו זוג נעליים קרועות.

"כמה יעלה לתקן אותן?" שאל.

אליהו בחן את הנעליים. "חמישים מטבעות."

פניו של הנער נפלו. הוא הוציא מכיסו עשרים מטבעות בלבד.

"אז אחזור כשאחסוך מספיק," לחש.

הוא פנה לדלת, אבל אליהו קרא לו.

"חכה. יש לי הצעה. תעזור לי לסדר את החנות, ואתקן לך את הנעליים."

הנער חייך וניגש מיד לעבודה.

במשך שעתיים סידר מדפים, טאטא את הרצפה וניקה את חלון הראווה.

כשסיים, הניח אליהו לפניו את הנעליים המתוקנות.

"תודה!" קרא הנער. "עבדתי מספיק בשביל התיקון?"

אליהו חייך. "יותר ממספיק."

הנער יצא מאושר.

בערב נכנסה אשתו של אליהו לחנות וראתה את עשרים המטבעות מונחים על השולחן.

"הנער שילם לך רק עשרים?"

"הוא לא שילם דבר. אלה המטבעות שהציע לי."

"וכמה באמת הייתה שווה העבודה שלו?"

אליהו השפיל את עיניו.

"כמעט כלום. החנות הייתה מסודרת ממילא."

"אז שיקרת לו," אמרה בעדינות.

"לא שיקרתי. הוא באמת עבד קשה."

"אבל נתת לו להאמין שהיה צריך להרוויח את החסד שלך."

אליהו שתק זמן רב.

למחרת חיפש את הנער ומצא אותו בשוק.

"אני חייב לך אמת אחת," אמר.

"העבודה שעשית לא הייתה נחוצה לי. רציתי לתקן לך את הנעליים בחינם, אבל פחדתי שתתבייש לקבל."

הנער הביט בו בהפתעה.

"ולמה אתה מספר לי את זה עכשיו?"

"כי חשבתי שאני שומר על הכבוד שלך. אבל לא נתתי לך לבחור בעצמך."

הנער חייך.

"אם כך, גם אני חייב לך אמת אחת. ידעתי שהחנות שלך נקייה. אבל ראיתי שאתה רוצה לעזור לי בלי להביך אותי, אז העמדתי פנים שאני לא מבין."

שניהם פרצו בצחוק.

ואז הושיט הנער את ידו ולחץ את ידו של הסנדלר.

לראשונה לא היה ביניהם אדם שנותן ואדם שמקבל.

רק שני אנשים שראו זה את זה באמת.