מי הגיע היום
סיפור קצר על לזהות את הקדושה בכל מי שנכנס.
בכל בוקר, לפני שפתח את חנות הנעליים הקטנה שלו, גבריאל היה עוצם עיניים לרגע ולוחש:
"אם תבוא אליי היום, תן לי לזהות אותך."
הוא התפלל כך במשך שנים.
באותו בוקר נכנס ילד עם נעל קרועה ובלי מספיק כסף. גבריאל תיקן אותה ושלח אותו לדרכו.
אחריו נכנסה אישה זקנה וביקשה רק לשבת כמה דקות. הוא פינה לה כיסא והביא לה מים.
בצהריים הגיע לקוח שכעס על מחיר התיקון. גבריאל כמעט השיב לו בכעס, אבל עצר, הקשיב, ולבסוף אמר:
"תודה שבאת."
לקראת הסגירה נכנס אדם מלוכלך מהרחוב. הוא לא רצה תיקון. רק שאל אם נשאר משהו לאכול.
גבריאל הביט בשעון.
הוא היה עייף. רעב. רצה הביתה.
ובכל זאת הוציא את הכריך ששמר לעצמו לדרך.
האיש אכל בשקט, קם ואמר:
"תודה שראית אותי."
בלילה גבריאל נעל את החנות.
לרגע עמד מול הדלת הסגורה, מאוכזב.
"עוד יום חיכיתי לך," לחש.
"ולא באת."
ואז נזכר בילד.
באישה הזקנה.
באיש שכעס.
באיש שהיה רעב.
ופתאום הבין.
כל חייו ביקש מאלוהים שיום אחד יופיע לפניו.
והיום הוא הופיע ארבע פעמים.
גבריאל פתח שוב את הדלת, הביט אל הרחוב הריק ולחש:
"תודה שבאת."
אולי להודות על הכול פירושו לגלות שאין באמת רגע רגיל — ואין באמת אדם רגיל.
בהשראת בהאקטי יוגה
סיפור מקורי של אוהננדה בהשראת בהאקטי יוגה. גבריאל וכל המבקרים בחנותו בדיוניים; אין זה סיפור מסורתי או מעשה עתיק.
בהאקטי יוגה היא דרך האהבה והמסירות, ובה גם האפשרות לזהות את האלוהי באחרים ולבטא מסירות דרך אהבה, הכרת תודה ושירות.
מנקודת המבט הזאת, הכרת תודה אינה שמורה רק לרגעים נעימים. כל מפגש יכול לקבל משמעות כשפוגשים אדם בכבוד, ולא לפי מעמדו, מראהו או מידת הנוחות שהוא מביא איתו.
את מי היית פוגש אחרת אילו ציפית שהקדושה תגיע דרכו?
