הפרח שלא מיהר לפרוח
סיפור קצר על השמחה השקטה שכבר נמצאת כאן.
בכל בוקר היה יונתן יוצא אל הגינה הקטנה שמאחורי ביתו.
הוא אהב את הגינה, אבל תמיד מצא בה משהו שחסר.
עץ הלימון לא נתן מספיק פירות. הוורדים פרחו מאוחר מדי. והדשא של השכן, כמובן, היה ירוק יותר.
יום אחד הבחין בפרח קטן שצמח בין שתי אבנים.
הוא היה לבן ופשוט, כמעט בלתי נראה.
״מסכן,״ מלמל יונתן. ״איזה מקום מצאת לך לגדול.״
הוא הביא מעדר קטן והתכונן להעביר את הפרח לערוגה שטופת שמש.
״מה אתה עושה?״ שאל אביו הזקן, שישב בצל העץ.
״נותן לו סיכוי לחיים טובים יותר.״
האב התקרב, כרע ליד הפרח ושאל:
״ואיך אתה יודע שחייו אינם טובים עכשיו?״
יונתן חייך. ״תראה איפה הוא גדל. בין אבנים, כמעט בלי אדמה.״
״נכון,״ אמר האב. ״ובכל זאת, הוא פורח.״
יונתן הניח את המעדר.
האב המשיך: ״כל חייך אתה מחפש לפרחים מקום טוב יותר, לעצים עונה טובה יותר, ולעצמך חיים טובים יותר.״
״ומה רע בזה?״ שאל יונתן.
״שום דבר, בני. רק שאלה אחת יש לי: כשתמצא סוף סוף את כל מה שחיפשת, האם תדע להפסיק לחפש?״
יונתן שתק.
למחרת בבוקר יצא שוב אל הגינה.
עץ הלימון עדיין נתן מעט פירות. הוורדים עדיין איחרו לפרוח. הדשא של השכן עדיין היה ירוק יותר.
דבר לא השתנה.
מלבד דבר אחד.
לראשונה זה שנים, יונתן התיישב בגינה בלי לחפש מה צריך לתקן.
ופתאום ראה כמה היא יפה.
שביעות רצון אינה הרגע שבו הכול נעשה כפי שרצינו. היא הרגע שבו אנחנו מפסיקים לדרוש שהכול ישתנה כדי שנוכל להיות מאושרים.
סנטושה — סוטרות היוגה של פטנג׳לי, 2.42
“संतोषादनुत्तमसुखलाभः Santoṣād anuttamaḥ sukha-lābhaḥ ״מתוך שביעות רצון נובעת שמחה שאין למעלה ממנה.״”
סיפור מקורי ובדיוני של אוהננדה בהשראת סנטושה, לא תיעוד היסטורי ולא סיפור עתיק מתוך סוטרות היוגה. הציטוט הוא תרגום עברי של סוטרה 2.42; התעתיק בסנסקריט מובא בנוסח שסופק.
סנטושה, שביעות רצון, היא אחת מחמש הניאמות בפילוסופיית היוגה. בסוטרה 2.42 קושר פטנג׳לי את שביעות הרצון לשמחה שאין למעלה ממנה.
הסיפור מציע להתבונן ביופי שכבר נמצא בחיינו, בלי להפוך כל דבר שחסר לתנאי לאושר. אפשר לטפח את הגינה ובה בעת להכיר תודה על מה שכבר פורח בה.
שאלות ותשובות
+מה המסר של הסיפור "הפרח שלא מיהר לפרוח"?
שביעות רצון אינה הרגע שבו הכול נעשה כפי שרצינו. היא הרגע שבו אנחנו מפסיקים לדרוש שהכול ישתנה כדי שנוכל להיות מאושרים. סנטושה, שביעות רצון, היא אחת מחמש הניאמות בפילוסופיית היוגה. בסוטרה 2.42 קושר פטנג׳לי את שביעות הרצון לשמחה שאין למעלה ממנה. הסיפור מציע להתבונן ביופי שכבר נמצא בחיינו, בלי להפוך כל דבר שחסר לתנאי לאושר. אפשר לטפח את הגינה ובה בעת להכיר תודה על מה שכבר פורח בה.
+מהי שביעות רצון (Santosha)?
לעצור לרגע את החיפוש אחר עוד, ולראות את המתנות השקטות שכבר נמצאות בחיינו.
+האם זה סיפור אמיתי?
סיפור מקורי ובדיוני של אוהננדה בהשראת סנטושה, לא תיעוד היסטורי ולא סיפור עתיק מתוך סוטרות היוגה. הציטוט הוא תרגום עברי של סוטרה 2.42; התעתיק בסנסקריט מובא בנוסח שסופק.
+מאיזו מסורת חוכמה הסיפור שואב השראה?
יאמה וניאמה — סנטושה — סוטרות היוגה של פטנג׳לי, 2.42. אמנות החיים בהרמוניה
איזה יופי כבר נמצא בחייכם, כשאתם מפסיקים לרגע לחפש מה צריך לתקן?
